פסק-דין בתיק ת"א 13714-03-09

נתוני רקע

1.         התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל ועיסוקה בשירותי צילום. נטען בכתב התביעה כי עובר ליום 4.9.07 היא הייתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "כל הסיכונים" אשר מספרה 107-4-13-018-155 (להלן - "הפוליסה").

2.         ביום 4.9.07 בשעות הערב, כך המשך כתב התביעה, נערכו עובדי התובעת לצלם אירוע חתונה, "ועוד בטרם החל האירוע, ובעת שעובדי התובעת פרשו את הציוד על מנת לסדרו לקראת האירוע, נגנב חלק מציוד הצילום המבוטח" (סעיף 6). לנוכח זאת דרשה התובעת תגמולי ביטוח. דרישתה סורבה. הונחה בפניי, איפוא, תובענה לתשלום תגמולי ביטוח בסכום של 68,806 ש"ח.

3.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה שאירע "מקרה ביטוח" כל עיקר. היא ציינה כי הציוד שנגנב היה מצוי מחוץ למקום שבוטח בפוליסה, דהיינו מחוץ למשרדיה או בנייניה או בתי העסק של התובעת. נטען כי התובעת לא נקטה בצעדי זהירות סבירים למניעת הנזק ו/או האובדן הנטענים. ועל הכל הוכחשה הטענה כי "מדובר בפוליסת 'כל הסיכונים'. הנתבעת תטען כי הפוליסה האמורה הינה 'מושלם עסק' לפי הגדרתה ומהותה, ובכל מקרה מוכחש מכל וכל שהפוליסה מכסה מקרה של גניבה מכל סוג שהוא" (סעיף 11).

4.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת נמסר תצהירו ונשמעה עדותו של מנהלה, מר חיים מגיורה (להלן - "מגיורה"). כן נשמעה עדותו של אחד מספקי השירותים, בעקבות הגניבה הנטענת. מטעם הנתבעת נמסר תצהירה של עו"ד עדי הדרי (להלן - "עו"ד הדרי"). לתצהירה של עו"ד הדרי צורף טופס התביעה שהגישה התובעת ביום 13.11.07 ומכתב הדחייה שניתן ביום 14.11.07. כן צורפה הפוליסה.

            ככל שעסקינן בזו ראוי לציין כי מונחת בפניי מהדורת 2006 של "פוליסה לביטוח מושלם לעסק". פוליסה זו מונה מניין פרקים וביניהם פרק 2 שעניינו "ביטוח תכולת בית העסק". בסוף הפוליסה מצורף "מפרט לביטוח", שאין עוררין על חשיבותו. בכל עמודי המפרט מוגדר הענף של הפוליסה כ "מושלם עסק - כה"ס". ההגדרה של "מהות העסק המוצע לביטוח" היא "חנות לצלמים - צילום אירועים". בשולי המפרט מצויין כי "מוצהר ומוסכם בזה כי הכיסוי על פי פוליסה זו כפוף לתנאי פוליסת 'מושלם עסק' מהדורת פברואר 2006".

5.         אין עוררין כי שומה עליי להידרש לשלוש סוגיות. האחת, והיא משפטית ביסודה, האם הפוליסה שבפניי מכסה כל עיקר את אירוע הגניבה הנטען. ככל שתינתן תשובה שלילית לשאלה זו, מתייתר הדיון בשאלה השנייה. השנייה, האם אירע אירוע הגניבה הנטען. ככל שתינתן תשובה חיובית אף לשאלה זו יש להידרש לגובה תגמולי הביטוח הנתבעים.

            להלן אדרש לשתי הסוגיות הראשונות בלבד. אקבע, ככל שעסקינן בסוגיה המשפטית, כי ידה של התובעת על העליונה. אף אמתח ביקורת נוקבת על התנהלותה הנפסדת של הנתבעת. בכך התובעת לא תגיע אל המבוקש. ככל שעסקינן בסוגיה השנייה, והיא הסוגיה העובדתית, ידה של התובעת על התחתונה. ממילא דין התביעה להידחות. ומשכך, לא אדרש לבחינת גובה תגמולי הביטוח.

המסכת המשפטית - דיון והכרעה

6.         טרם שאדרש לפרשה שבפניי ראוי לעמוד על מושכלות יסוד בפרשנות חוזי ביטוח, דרך כלל. הדברים נקבעו, למשל, על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין ב-ע"א 5775/02 נוה גן (א.כ.) בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307. "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי - באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח - 'הממכר הביטוחי' - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, 'פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח' קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסויימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי 'במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח'"  (עמ' 316-315).

7.         הנתבעת, בכתב הגנתה, כפרה כאמור בכך שהפוליסה היא פוליסה מסוג "כל הסיכונים" אלא טענה כי זו פוליסה מסוג "מושלם עסק". טרם שאכריע במחלוקת האמורה ראוי לומר דברים אחדים על מהותו של ביטוח "כל הסיכונים".

            ירון אליאס, בספרו דיני ביטוח (מהדורה שנייה), מציין כי הגם ש "קיומו של סיכון בר-ביטוח (להבדיל מנזק וודאי) מהווה, כאמור, תנאי מקדמי לתחולתו של חוזה הביטוח", ומשום כך, למשל, "מבוטח שביטח את רכושו מפני סיכוני אש, נדרש להוכיח כי הנזק שנגרם לרכוש נבע משריפה (הסיכון המבוטח) ולא מכל סיבה אחרת", הרי "יוצא מן הכלל לעניין זה הוא ביטוח מפני 'כל הסיכונים'. בביטוח 'כל הסיכונים' הביטוח הוא כנגד אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא. על כן, על המבוטח להוכיח כי נגרמו לו אובדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח כיצד נגרמו האובדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן או הנזק ודרכי התרחשותם. די לו שיוכיח את עצם האובדן או הנזק. יוצא, איפוא, כי בביטוח 'כל הסיכונים', לטיב הסיכון אין כל השפעה על התגבשות מקרה הביטוח".

            אכן, "חשוב להדגיש, עם זאת, כי אין להבין מכך כי פוליסת 'כל הסיכונים' מעניקה למבוטח כיסוי ביטוחי בלתי מוגבל. הכיסוי הביטוחי חל בתוך הגבולות שתוחמים לו מצד אחד ההגדרה של הנזקים המבוטחים, ומצד אחר החריגים המנויים בפוליסה" (עמ' 420). אכן עניין אחרון זה אף נקבע בפסק דינו של השופט ריבלין ב פרשת נוה גן הנ"ל (שם, עמ' 317).

8.         עתה נחזור לפרשתנו. כאמור, ב "מפרט לפוליסה", ובכל עמודיה, נרשם כי היא "מושלם עסק -כה"ס". ואם יתמה השואל מהו "כה"ס", הרי לנוכח העולה מסיכומי הטענות, אין עוררין כי בעגה השגורה אצל המבטחת הכוונה היא ל "כל הסיכונים".

            די בנתון האמור על מנת להצביע על התנהלותה הנפסדת של הנתבעת-המבטחת. והרי, לכאורה, המבטחת אמורה למסור למבוטחתה מצג ברור וחד-משמעי. האם הפוליסה היא פוליסה "מושלם עסק", או שמא היא פוליסה "כל הסיכונים"? לא יעלה על הדעת, מעשה שעטנז, לכרוך שתי מלכויות אלו תחת קורת גג ביטוחית אחת.

שהרי, למשל, אם עסקינן בביטוח "מושלם עסק", הרי מן הסתם עסקינן בביטוח רכוש. ככל שעסקינן בו מראה שחר ולר, בספרו חוק חוזה הביטוח - תשמ"א-1981, כי "בשלב השלישי של ההתקשרות המבטחת בוחנת את הבקשה כדי להחליט אם היא חפצה בנטילת הסיכון ... לדוגמה, אם מדובר בביטוח רכוש של בית-עסק, עשויה המבטחת לשלוח למקום שמאי" (עמ' 199).

ועוד נלמד, למשל מעיון בפוליסה שהונחה בפניי, פוליסת "מושלם לעסק", כי ככל שעסקינן בפרק 2 שעניינו "ביטוח תכולת בית העסק", הרי החבות הביטוחית סויגה, מקום שעסקינן ב "נזק שנגרם או שהינו תוצאה של גניבה או כל ניסיון לכך או מעילה באמון" (סעיף 3(א) בעמ' 13). במובחן פוליסת "כל הסיכונים", במובהק, מבטחת בפני גניבה. הדברים עולים, פרקטית, מעיון בפסיקה שהונחה בפניי. וכך, אחד מפסקי הדין המנחים של כב' השופטת שטרסברג-כהן, בשבתה בבית משפט המחוזי בחיפה, הוא ע"א(חי') 84/82 שמואל ורסנו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ פ"מ, כרך תשמ"ג, 441, דן בגניבת מצלמה של התובע, שעה שבילה על שפת הים של האי רודוס שביוון. אף בסייגים בפוליסה מסוג זה, לא מוחרגת הגניבה, שהרי היא אחד מהסיכונים המובהקים שחובק הביטוי "כל הסיכונים".

9.         משאלו הם פני הדברים אני מסיק כי אין זאת אלא שהנתבעת טמנה לתובעת פח יקוש. "המפרט לפוליסה", והוא העיקר לענייננו, לא מבהיר האם מדובר בפוליסת "מושלם לעסק" או פוליסת "כל הסיכונים". ההפניה היא לפוליסת "מושלם לעסק", ולה בלבד. ועל כל אלו הנתבעת מעיזה פניה להכחיש כי הפוליסה שבפניי היא "כל הסיכונים". שהרי אם אלו הם פני הדברים, אמורה הייתה הנתבעת לבאר כהלכה, על שום מה ראתה, ולא אחת, לרשום בראש כל אחד מעמודי ה"מפרט לפוליסה" אף את הביטוי "כה"ס"?

            בהקשר זה הנתבעת באה חשבון עם התובעת על שום מה לא גרמה לכך שהצעת הביטוח תונח בפניי, ועל שום מה לא גרמה לכך שיבוא למתן עדות סוכן הביטוח. לא זו בלבד שהדברים חסרי שחר, הרי לנוכח הנסיבות שבפניי, בוודאי הוטל הנטל על הנתבעת להביא את הראיות האמורות. אכן, היא אמורה הייתה להעיד את סוכן הביטוח, למשל, אשר ישכילני הכיצד ניתן, בעת ובעונה אחת ובאותה נשימה, גם לערוך ביטוח מן הסוג האחד, גם לערוך ביטוח מן הסוג האחר. והרי, ככל שעסקינן במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, כך מורה אותנו סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, "יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח... ".